פיטון דה לה פטיט ריבייר נואר – הטיפוס לנקודה הגבוהה ביותר במאוריציוס

פיטון דה לה פטיט ריבייר נואר (Piton de la Petite Rivière Noire) הוא ההר הגבוה ביותר במאוריציוס – 828 מטר מעל פני הים, בתוך הפארק הלאומי בלאק ריבר גורג'ס. המסלול הנפוץ יוצא מכביש פליין שאמפאן, אורכו כ-3.3 ק"מ לכל כיוון, והטיול כולו נמשך בין שלוש לחמש שעות. ההתחלה נוחה, הסוף תלול, ובפסגה מחכה ספסל עם נוף עד לה מורן.

זה לא הטרק הכי מפורסם באי – את התואר הזה לוקחת לה מורן – אבל זו הנקודה הגבוהה ביותר שאפשר לעמוד עליה במאוריציוס, והיא עדיין שקטה יחסית. מי שמגיע מוקדם, ביום יבש, מקבל שעתיים של יער טרופי ואחריהן תצפית על כל החוף המערבי.

למה דווקא הפסגה הזו

ההר שייך לרכס בלאק ריבר, אחד משלושת רכסי ההרים של האי, והשם שלו פשוט מתאר את המקום – הפסגה של הנהר השחור הקטן. הוא עוקף בהפרש קטן את שני המתחרים הקרובים: פיטר בות' (820 מטר) ולה פוס (812 מטר).

גובה צנוע, חוויה של הר

828 מטר לא נשמעים כמו אתגר, אבל נקודת היציאה כבר נמצאת על הרמה הגבוהה של פליין שאמפאן, כך שהטיפוס עצמו מתון ברובו. מה שהופך אותו לטרק אמיתי הוא הקטע האחרון – תלול, בוצי ברוב ימות השנה, ודורש שימוש בידיים.

איפה מתחילים ואיפה חונים

תחילת השביל נמצאת על כביש פליין שאמפאן (Plaine Champagne), שחוצה את הפארק הלאומי בין שאמארל לאזור קורפיפ. אין תחבורה ציבורית שמגיעה לנקודה הזו, ולכן צריך רכב או הסעה מאורגנת.

החניה הקטנה

כמאה מטר מתחילת השביל יש מפרץ חניה קטן שמכיל שלושה או ארבעה רכבים בלבד. בסופי שבוע ובשעות הבוקר הוא מתמלא מהר. החלופה המקובלת היא חניון נקודת התצפית על הגורג' (Gorges Viewpoint), והליכה קצרה לאורך הכביש משם.

מסלולים נוספים

פליין שאמפאן הוא נקודת היציאה הנפוצה, אבל יש גם שבילים שעולים מכיוון שאמארל ומכיוון מרכז המבקרים של בלאק ריבר גורג'ס – ארוכים יותר, ומתאימים בעיקר למי שהולך עם מורה דרך.

השביל עצמו – שלב אחרי שלב

השביל ברור וקל לעקוב אחריו – יש מסלול ראשי אחד, ואין צורך בניווט. רוב הדרך עוברת ביער ובחלקה הראשון היא כמעט מישורית, עם עליות וירידות קלות.

נקודת התצפית הראשונה

אחרי כשלושת רבעי שעה מגיעים לתצפית הראשונה, וזה מקום טוב לעצירה ולבדיקה של מזג האוויר: אם הפסגה כבר עטופה בענן, זה הזמן להחליט אם להמשיך.

הסיום התלול ושתי הדרכים

לקראת הפסגה השביל מתפצל. הדרך המקורית עוברת על סלעים ושורשים ונעזרת בחבלים שנמתחו לאורכה – מסוכנת במיוחד כשהיא רטובה. לצידה נפתח עם השנים שביל חדש יותר מצד ימין, צר יותר אבל בטוח יותר, שעוקף את קטע החבלים. מי שלא מרגיש בנוח עם טיפוס – שייקח את השביל הצדדי.

כמה זמן זה לוקח ועד כמה קשה

המסלול מסווג כבינוני. רוב המטיילים עולים בכשעתיים ויורדים בכשעה וחצי, ועם עצירות לתצפית ולצילום הטיול כולו נמשך בין שלוש לחמש שעות.

למי זה מתאים

מי שרגיל להליכות בשבילי יער בארץ יסתדר, בתנאי שהוא יציב על הרגליים. הקושי האמיתי הוא לא הכושר אלא האחיזה: האדמה בקטע העליון חלקה, ובירידה היא מסוכנת יותר מאשר בעלייה. ילדים קטנים ומי שחושש מגבהים – עדיף לוותר על הקטע האחרון ולהסתפק בתצפית הראשונה.

בוץ, ערפל ובחירת היום הנכון

החופה של העצים מסתירה את השמש, ולכן השביל לא מתייבש מהר. אחרי יום גשום הוא הופך לבוצי מאוד, וחלק מהשביל התרחב עם השנים בגלל מטיילים שניסו לעקוף את השלוליות.

הטיפ שחוזר אצל המטיילים המקומיים

יוצאים מוקדם בבוקר, ורק ביום יבש. אחרי הצהריים עננים נוטים להתיישב על ההרים של הפארק, ובגשם הפסגה נבלעת בערפל סמיך – מגיעים למעלה ולא רואים כלום. אם ירד גשם בלילה שלפני, עדיף להזיז את הטיול ביום.

מה רואים מספסל 828

בפסגה עומד ספסל שקיבל את השם ספסל 828 – המקום המושלם לשבת ולאכול משהו אחרי העלייה. ביום בהיר הנוף נפתח לכל החוף המערבי.

על מה להסתכל

לכיוון דרום-מערב בולט הצוק של לה מורן בראבנט, קרוב יותר נראית לה טורל דו טמרין, ובלגונה אפשר לזהות את איל או בניטייה (Ile aux Bénitiers). בעונה הגשומה, כשהנחלים מלאים, לפעמים רואים מלמעלה גם מפלים בעמקים של הפארק.

לבד או עם מורה דרך

השביל מסומן וברור, ומטיילים מנוסים עושים אותו לבד בלי בעיה. מורה דרך שווה את הכסף בשלושה מצבים: כשאין רכב ורוצים הסעה מהמלון, כשרוצים לעלות מאחד המסלולים הארוכים משאמארל או ממרכז המבקרים, ומי שרוצה להבין מה רואים ביער – הפארק הוא אחד המקומות האחרונים באי שבהם שרד יער מקומי.

מה להביא

נעליים עם סוליה אוחזת (לא סנדלים), מים, שכבה חמה לפסגה שבה נושבת רוח, מעיל גשם קל, ושקית לזבל – אין פחים לאורך השביל.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• אין תחבורה ציבורית לתחילת השביל – צריך רכב או סיור מאורגן
• החניה ליד השביל קטנה מאוד; בבוקר של סוף שבוע כדאי לתכנן חניה בתצפית הגורג'
• קטע החבלים בסוף מסוכן כשהוא רטוב – יש שביל עוקף מצד ימין
• אחרי גשם השביל בוצי מאוד והפסגה בדרך כלל בערפל
• נעליים אוחזות הן חובה; הירידה חלקה יותר מהעלייה
• אין מים, שירותים או פחים לאורך הדרך

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לצאת אחרי הצהריים ולהגיע לפסגה שכבר נבלעה בענן
• לעלות בסנדלים או בנעלי ספורט חלקות
• להתעקש על קטע החבלים אחרי גשם במקום לקחת את השביל העוקף
• לחנות על שולי הכביש הצר במקום בחניון מסודר
• לתכנן את הטיול ליום שאחרי לילה גשום

שאלות נפוצות

מה גובה ההר הגבוה ביותר במאוריציוס?

פיטון דה לה פטיט ריבייר נואר מתנשא לגובה 828 מטר, מעט מעל פיטר בות' (820 מטר) ולה פוס (812 מטר).

מאיפה מתחיל המסלול לפסגה?

המסלול הנפוץ מתחיל בכביש פליין שאמפאן בתוך הפארק הלאומי בלאק ריבר גורג'ס. יש גם שבילים ארוכים יותר משאמארל וממרכז המבקרים של הפארק.

כמה זמן לוקח לעלות ולרדת?

בסביבות שעתיים בעלייה וכשעה וחצי בירידה. עם עצירות, הטיול כולו נמשך בין שלוש לחמש שעות.

האם צריך ציוד טיפוס?

לא. בקטע האחרון יש חבלים קבועים שנעזרים בהם, ויש גם שביל עוקף בטוח יותר. מספיקות נעליים עם אחיזה טובה.

האם אפשר להגיע בתחבורה ציבורית?

לא. אין קו אוטובוס לתחילת השביל, ולכן צריך רכב שכור, מונית או סיור מודרך עם הסעה.

מתי הכי כדאי לעלות?

בבוקר מוקדם ביום יבש. אחרי הצהריים ואחרי גשם הפסגה נוטה להיות בערפל והשביל בוצי וחלק.